מערכת הרפואה הציבורית בישראל "מדממת רופאים"

דו"ח ה-OECD לא הפתיע אותנו, וגם לא היה צריך להפתיע אתכם – חזרנו והתרענו: חסרים רופאים בישראל! הרי שנים שכולנו חווים את המחסור – התורים לרופאים מומחים הולכים ומתארכים ולאחרונה, אפילו כדי להגיע לרופא הילדים ולרופא המשפחה צריך להמתין שבועיים בתור.

אז על פי דו"ח ה-OECD אנחנו שיאנים: כבשנו את המקום האחרון (והמפוקפק) בשיעור הרופאים הלומדים במדינתם ובמקום הראשון בשיעור הרופאים המקבלים את הכשרתם מחוץ למדינתם.

אבל, שלב הכשרת הרופאים הוא רק חלק מתמונת משבר המחסור ברופאים. מעבר לכך, אנחנו "מדממים" אלפי רופאים לארה"ב ולמדינות המערב. כ-3,500 רופאים המחזיקים ברשיונות ישראליים עובדים כיום בארה"ב ועוד רבים עובדים בקנדה, באירופה, בבריטניה ובאוסטרליה.

רופאים מצטיינים היוצאים להשתלמויות בקנדה ובארה"ב נשארים שם, כי המשכורות טובות יותר, ולאחרונה אף החלה מסתמנת מגמת גיוס פעיל של מנהלים מובילים במערכת הבריאות הישראלית למרכזים אוניברסיטאיים מובילים כמו ה"מאיו-קליניק" ו"ייל"

מספר גדל והולך של סטודנטים הלומדים רפואה באירופה נשארים לעבוד שם בסיום הלימודים, כי שם העומס קטן יותר ותנאי העבודה טובים יותר. רופאים מצטיינים היוצאים להשתלמויות בקנדה ובארה"ב נשארים שם, כי המשכורות טובות יותר, ולאחרונה אף החלה מסתמנת מגמת  גיוס פעיל של מנהלים מובילים במערכת הבריאות הישראלית למרכזים אוניברסיטאיים מובילים כמו ה"מאיו-קליניק" ו"ייל". ומה לעשות? למערכת הבריאות הישראלית אין כלים להתמודד ולהתחרות במוסדות הרפואה הזרים – לא מבחינת תנאי העבודה והעומס ולא מבחינת המשכורות.

יתרה מזאת, מערכת הרפואה הציבורית בישראל "מדממת רופאים" לא רק לחו"ל אלא גם למערכת הפרטית. קחו לדוגמה את המערכת הפסיכיאטרית. לאחר הקורונה חלה עלייה חדה בצרכים ובביקושים לסעד פסיכיאטרי, אך בה בעת אנו חווים עזיבה של רופאים ושל אנשי מקצועות בריאות הנפש האחרים, כמו פסיכולוגים, את המערכת הציבורית.

הרופאים והרופאות, בוודאי הצעירים, רואים את מקביליהם הצעירים בהייטק זוכים לתנאי עבודה מפנקים ולמשכורות עתק, בעוד הם מחויבים לשאת בנטל האחריות על חיי אדם במערכת המצויה בתת תקצוב, בתנאים ירודים

לאחר שנים ארוכות של תת תקצוב שהוביל לסביבת עבודה מחפירה, לעומס, לצפיפות לאלימות ולשכר נמוך, הצוותים נשברים ועוזבים את המערכת הפסיכיאטרית הציבורית, הן בבתי החולים והן בקופות החולים. כך, לא מצליחים לשמר את הרופאים שכבר קיימים.

הרופאים והרופאות, בוודאי הצעירים שבינינו, כבר לא מוכנים להתפשר ולעבוד בתנאים בלתי אפשריים, תחת עומסים כבדים ולהעדר לחלוטין מחיי משפחה והפנאי שלהם. הם רואים את מקביליהם הצעירים בהייטק, בביוטק ובתחומים אחרים זוכים לתנאי עבודה מפנקים ולמשכורות עתק, בעוד הם מחויבים לשאת בנטל האחריות על חיי אדם במערכת המצויה בתת תקצוב, בתנאים ירודים – שינה לא שינה, במשמרת בפינות מאולתרות, ארוחות קרות, ללא מסגרות לילדים בחופשים וללא יכולת לאיזון בין בית-עבודה. העומסים העצומים אינם מאפשרים להם למלא את שליחותם כלפי המטופלים, תוך שמירה על כבוד האדם, כפי שהיו רוצים לעשות זאת.

אנחנו נמצאים בעיצומה של שריפת יער שמאיימת לכלות את הבסיס המרכזי של מערכת הבריאות הציבורית במדינת ישראל ומשכך "נדרשים צעדים דחופים" לפתרון המשבר העצום הזה.

דרוש צוות חירום לאומי עם לוחות זמנים מיידיים ונקיטת צעדי חירום לכיבוי שריפת הענק לפני שהיא מכלה לאזרחי ישראל את מערכת הבריאות הציבורית ותעלה לכולנו בבריאות ובחיי אדם

הדרך לריפוי המערכת עוברת דרך טיפוח המשאב האנושי. התחרות על הרופא הישראלי אינה בין המרכז לפריפריה, אלא בין ישראל לבולוניה, ברלין, ניו יורק וטורונטו. הדרך לריפוי עוברת דרך שינוי תודעתי באוצר: ההשקעה הלאומית בבריאות חייבת לגדול! היא חייבת לגדול כדי שלכל חולה תהיה מיטה בתוך חדר בשעת מצוקה. היא חייבת לגדול כדי שנוכל לראות את רופא המשפחה תוך 48 שעות ואת הרופא המומחה תוך שבועיים, והיא חייבת לגדול כדי לאפשר לרופא במערכת הבריאות בישראל לעבוד ללא עומס, בסביבת עבודה המאפשרת לשמור על כבוד האדם של המטופל, ובשכר שישמר אותו כאן אצלנו.

אז צר לי להיות זה שהורס את המסיבה – אינני יכול לעמוד מנגד. דרוש כאן צוות חירום לאומי עם לוחות זמנים מיידיים ונקיטת צעדי חירום לכיבוי שריפת הענק לפני שהיא מכלה לאזרחי ישראל את מערכת הבריאות הציבורית ותעלה לכולנו בבריאות ובחיי אדם.

הכותב הוא מנהל היחידה לנוירוכירורגית ילדים ב"שיבא", יו"ר ארגון רופאי המדינה