לא ברור מה התועלת בביצוע רהוסקולריזציה מלאה עבור מטופלים קשישים (בגילאי 75 שנים ומעלה) הסובלים מאוטם חריף בשריר הלב אשר סובלים ממחלה רב-כלית.
עוד בעניין דומה
במחקר אקראי רב-מרכזי זה החוקרים השתתפו נבדקים קשישים עם אוטם חריף בשריר הלב ומחלה רב-כלית אשר מיועדים לעבור התערבות מלעורית בכלי הדם הכליליים (Percutaneous Coronary Intervention - PCI). הנבדקים הוקצו אקראית לעבור רהוסקולריזציה של הנגע החוסם בלבד או לעבור רהוסקולרזיציה מלאה של כלל הנגעים. נגעים משמעותיים שאינם גורמים לאוטם זוהו בעזרת אנגיוגרפיה או תיל לחץ. התוצא העיקרי שנבדק כלל משלב של תמותה, אוטם בשריר הלב, שבץ מוחי או צורך ברהוסקולריזציה נוספת תוך שנה. התוצא השניוני העיקרי שנבדק כלל משלב של תמותה מסיבות קרדיווסקולריות או אוטם בשריר הלב. החוקרים בחנו את בטיחות הטיפול בעזרת משלב של; פגיעה כלייתית מקושרת לחומרי ניגוד, שבץ מוחי או דימום.
במסגרת המחקר 1,445 נבדקים עברו הקצאה אקראית (720 לקבוצת רהוסקולריזציה מלאה ו-725 לקבוצת רהוסקולריזציה ממוקדת בלבד). גילם החציוני של הנבדקים עמד על 80 שנים (טווח בין-רבעוני של 77-84); 528 נבדקים (36.5%) היו נשים, 509 (35.2%) אושפזו עבור אוטם בשריר הלב עם עליית מקטע ST. תוצאות המחקר הדגימו כי אירוע התואם להגדרות התוצא העיקרי אירע עבור 113 מהנבדקים (15.7%) בקבוצת הרהוסקולריזציה המלאה לעומת 152 (21%) בקבוצת ההתערבות הממוקדת (יחס סיכונים של 0.73, רווח בר-סמך של 95%, 0.57-0.93; p=0.01). תמותה קרדיווסקולרית או אוטם בשריר הלב אירעו עבור 64 נבדקים (8.9%) בקבוצה שעברו רהוסקולרזיציה מלאה לעומת 98 נבדקים (13.5%) בקבוצת ההתערבות הממוקדת (יחס סיכונים של 0.64, רווח בר-סמך של 95%, 0.47-0.88). לא הודגם הבדל בין הקבוצות מבחינת תוצאי הבטיחות (22.5% לעומת 20.4%; p=0.37).
מסקנת החוקרים הייתה כי נבדקים בגילאי 75 שנים ומעלה אשר עברו אוטם חריף בשריר הלב ולהם מחלה רב-כלית אשר עברו רהוסקולריזציה מלעורית לכלל הכלים המעורבים הדגימו סיכון נמוך יותר לתוצא משולב של; תמותה, אוטם בשריר הלב, שבץ מוחי או רהוסקולריזציה חוזרת עקב אירוע איסכמי בתוך שנה, בהשוואה לאלו שעברו התערבות רק בנגע החוסם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
